12 דברים שהלוואי וידעתי לפני הלידה

לרוב הריון ולידה מוצגים כנושאים מאוד חיוביים ואף אחת לא מעיזה לדבר על אחרי הלידה, החלק הפחות פוטוגני בכל החוויה הזאת..מה לגבי מה שהולך לקרות שניה אחרי שיגידו לך שהראש בחוץ ונשאר פוש אחרון?

יש כמה דברים שהיתי מאוד שמחה אם היו מספרים לי או רומזים לי לחקור לפני הלידה כדי למנוע את הבלבול שעברתי

מקווה שהטיפים שלי יעזרו לכן, קריאה מהנה:]

1.לא, הלידה לא כמו בסרטים, באים, דוחפים, הולכים.

לא, אני לא עד כדי כך נאיבית שחשבתי אולי זה באמת ככה, אבל סרטים וסדרות כמו בייבי בום יוצרות אצלנו איזושהי ציפייה לדבר שהוא לא הגיוני ולא אנושי שיקרה שהכל יהיה מושלם. אחרי הרבה פרקים של בייבי בום לא יכולתי אפילו לתאר לעצמי מה מצפה לי, רציתי לידה טבעית ללא משככי כאבים ולשמחתי הצלחתי לעבור אותה בלי, אבל כשמישהי אי פעם סיפרה לדוגמא.. שהלידה היתה, 10 שעות, 20 שעות, או 5 שעות לא באמת תיארתי לעצמי מה זה אומר. אחרי שחוותי לידה פעילה משעה 19:00 בערב עד 5 לפנות בוקר, וצירים יומיים, אני רק יכולה להמליץ לכן לא לראות סרטים של “באים דוחפים הולכים”, תודו לי אח”כ אתן רק תתבאסו שזה לא מה שקרה אצלכן.

2.לא באמת אפשר לתאר את הכאב של הצירים ולהפתעתי הם גם לא היו החלק הכי כואב בחוויה

שמעתי המון את המשפט שהצירים הם כמו כאבי מחזור חזקים, צר לי מאוד לבשר לכן, זה נכון רק לכמה השעות הראשונות של הצירים הכי נחמדים והכי מתוקים. לא יודעת איזה מחזור חוו אלה שהצירים שלהן היו כמו כאבי מחזור לאורך כל הלידה, ואני לא יודעת אם לרחם על המחזור שלהן כל חודש או לקנא בלידה! בתור אחת שלא היו לה כאבי מחזור כלל!!! לא ידעתי למה לצפות. לילה אחד התעוררתי מדקירות שבאות בגלים ומאז לא ישנתי עד אחרי הלידה עצמה. אז כמו שאמרתי הצירים זה לא החלק הכי כואב בתהליך הלידה, הרגע שיוצא הראש לעומת זאת כן, ואם יורשה לי לציין תיאור הולם, אז …סליחה על הביטוי, לחרבן אבטיח שעה שלמה זה ממש תואם את הציפייה למה שקורה בפועל 🙂

3.את מתנתקת לעולם משלך, הגוף יודע ללדת וזה מדהים.

שיננתי לעצמי כמה משפטים לאורך הטרימסטר האחרון ולגמריי האמנתי שאוכל להתמודד עם טבע הבריאה אבל ברגע האמת אין לדעת מה הולך לקרות ואיך נתמודד. באמת התנתקתי לעולם משלי, יש לציין שאף אחד מהמשפטים ששיננתי לא עלו בראשי אז באמצע הצירים שהגיעו לכמעט 200, הדבר היחיד שהחזיק אותי בריכוז זה התמיכה של בעלי…(ראי את סעיף7) ממליצה לכולן להתאמן על חשיבה חיובית ומחזקת ולבחור לכן מנטרה לקראת סוף ההריון , המשפטים המובילים שלי היו:

הגוף שלי יודע ללדת

אני מאמינה בקסם הבריאה

התינוקת שלי יודעת מה לעשות

4.את לא יודעת כמה זמן יקח לך ללדת-תביאו אוכל ושתיה

הדבר הכי מבאס היה שבעלי יצא למלא לנו מים 10 פעמים בשעה, שחכנו להביא בקבוקים גדולים של שתיה לחדר לידה ושתינו המון, הגוף מתאמץ, מתרגש עובד קשה והיתי צמאה המון, כמובן שגם הכרחתי את בעלי לשתות בין ציר לציר שלא יתעלף חח..לגבי אוכל, חטיפי אנרגיה לא ממש מילאו את ה”סוללות” שלנו והינו זקוקים לסנביץ’ מפנק או סלט כיפי.בעלי איכשהו הצליח להשיג מהאחיות יוגורט ולבן +לחם ותפוח ב2 בלילה:) והוא טרף את זה מינימום זה היה מנת גורמה במסעדה עם 2 כוכבי מישלן.

5.תבואי עם תוכנית לידה אך עם ראש פתוח

גם בלידה טבעית ומושלמת דברים יכולים להסתבך לפני אחרי או תוך כדי, תמיד כדאי לבדוק את הפרוצדורות שיכולות להתבצע במקרה ו….לדוגמא דימום מוגבר אחרי לידה יכול להביא לפרוצדורה בשם רביזיו, אותה אני עברתי, לא נחמד ולא נעים בכלל.כל הלידה עברה כמו שרצינו ותיכננו רק שאחריה לא הפסקתי לדמם. לקחו אותי לניתוחון ולא ראיתי את הבייבי ולא את בעלי מ7 בבוקר עד 13:00 ובנוסף זה עם הרדמה ספינאלית! תתארו לכן את הבאסה שאחרי לידה בלי משכחי כאבים עדיין מזריקים לכן סוג של אפידורל…! אירוני ביותר אבל אני בטוחה שאם היתי יודעת שיש אפשרות למשהו כזה היתי מתאבאסת פחות.

6.הגוף שלך הוא רק שלך, גם בחדר לידה.

לא של הרופא, לא של האחות ולא של המתמחים.

אל תתני שיבדקו אותך או יבצעו איזשהו הליך שמרגיש לך לא נכון. תמיד אפשר לבקש דעה של רופא נוסף, אפשר לבקש להחליף מיילדת, אחות, להתייעץ וכמובן לומר “לא” אם מבקשים לבדוק אותך, וזה הולך לקרות הרבה בזמן לידה, פעילה או לא פעילה, ואם את מרגישה שזה ממש פולשני או לא נעים אז תגידי לא.

(כמובן שכל אחת לפי המצב הרפואי שלה והמלצות הרופא שלה, אני אישית סירבתי להבדק ע”י מתמחה שהיה נראה שהוא ממש לא יודע מה הוא עושה)

7.תמיכה, תמיכה, תמיכה.

רשת של תמיכה זה הדבר הכי חשוב לדעתי בכל התהליך, בעלי היה לידי כל הלידה. כן, הוא עמד על הרגליים מ19:00 בערב עד 5 בבוקר ואפילו עוד לפני..הוא סירב לשבת ולהירגע וממש הרגיש שהוא יולד איתי! כן תתפלאו לגברים יש רגשות חח! אם זה זה שהוא החזיק לי את היד, את המסכת חמצן, או הזכיר לי לנשום, אם זה לדבר במקומי כשנכנסים לשאול באמצע ציר , פשוט קרא אותי ותמך בצורה ממש מושלמת. אם הבעל מסיבה כלשהי לא יכול להיות איתכן או שאתן בכלל לא רוצות אותו בחדר, אפשר להזמין דולה, זה עוזר המון.

8.שוקלת לצלם את הלידה? תעשי את זה.

אם אתן רוצות לצלם את הלידה תמקמו את הציוד שלכן בשניה שתכנסו לחדר הלידה, הדבר האחרון שתחשבו עליו בין הצירים זה למקם את המצלמה. לכו על זה, אפילו אם לא תצפו בסרטון בשנים הקרובות, הזכרון מהלידה יכול לאט לאט להיעלם ואם יום אחד יהיה לכן אומץ להיזכר 1:1 מה עברתן תמיד אפשר לנסות לראות. ואם לא אז להחביא על דיסק און קי עמוק במגירה..

9.הלילה השני הוא לילה לבן.

כולם יודעים על זה ואף אחד לא מדבר על זה-למה?

בלילה השני בבית החולים היתי ערה 24 שעות. לא הצלחתי להירדם בכלל, ישבתי על המיטה עם הניובורנית המתוקה שלי בידיים וגוננתי עליה כמו לביאה על הגורה שלה. הסבר? זה טבעי . מיותר לציין שהינו באפס הפרדה כמובן, ולשלוח אותה לתינוקיה בכלל לא היה בתיכנון, אבל אישה שעוברת את הלילה הזה בלי התינוק לידה, אני לא רוצה להיות במקומה, זה היה פאקינג קשה.

10.יהיה דם, והמון.

אף אחד לא הכין אותי לכמויות, לנהרות, לחוסר נוחות ולבושה בלדמם אחרי לידה. היתי כבר חודשיים אחרי לידה ועדיין לא נגמר כמובן שלא בכמויות של השבועות הראשונים אבל זה המשיך, הפסיק, שוב המשיך וחזר כל פעם בכמויות שונות ומשונות.אז תצטיידו ב2-3 חבילות של תחתוני קוטקס, 2-3 חבילות של פדים לילה, והרבה סבלנות, כמובן אל תשכחו ללכת לבדיקה של רופא 6 שבועות אחרי ו/או אם הדימום לא מפסיק בכדי לבדוק שלא נשארו שאריות שילייה ברחם או משהו אחר גורם לכן לדמם.

אם אתן חושדות שקיימת בעיה כלשהי והדימום נראה ממש לא סביר כדאי ללכת לבדיקה אפילו לפני.

11.יכול להיות שזאת לא תהיה אהבה ממבט ראשון וזה בסדר.

כשכמעט כל אמא אומרת לך שהיא מאוהבת בתינוקי שלה מהשניה שהיא ראתה אותו את מתחילה לחשוד שמשהו אצלך לא בסדר כשאת לא.

זאת אומרת כן, היתי מאושרת ברמות שאי אפשר לתאר, מיכל האהבה שלי לבעלי התמלא עד אין סוף שניה אחרי שהוא אמר לי “היא פה היא ממש פה אני עוד שניה בוכה” ואז הניחו אותה עלי וכן הרגשתי אהבה לייצור הקטן הזה, והרגשתי שהיא מושלמת,

לא התאהבות מטורפת כמו שכולן מסבירות, לא לב מתפוצץ מאהבה!! אלא פשוט אושר ענק, גאווה ענקית שהצלחנו ושמחה מטורפת שסוף סוף אנחנו רואים איך נראת הנסיכה שלנו.

כמה דקות אחרי האהבה ממשיכה לגדול, וכמה שעות אחרי ממשיכה לגדול…וככה כל יום. ואם אצלך זה לא ככה…את בסדר.

לא כולן מרגישות אותו הדבר, ההורמונים אחרי הלידה נותנים לנו את העיטוף הכי מטורף שיכול להיות כדי לשרוד את הימים המטורפים האלה מבלי להשתגע, אם את מרגישה שאת לא מתחברת לתינוק שלך וצריכה להכיר אותו זה בסדר גמור, מכל חוויה בחיים לומדים ומכירים ומתאהבים לאט לאט.

אני יכולה לומר על עצמי שהחודש הראשון היה סופר קשה בשבילי, כשקטנה עוד בקושי מגיבה והיום שלי היה מתחיל ונגמר על הספה בהנקה. כן זה קשה. וכן זה מטורף וחבל שלא אמרו לי שזה בסדר להרגיש ככה. יש נשים שגם חוות סוד של בייבי בלוז אחרי הלידה, לא בהכרח דיכאון קשה, אבל כן דיכדוך וקושי נפשי מטורף, אל תחששו לפנות לעזרה! אם את מרגישה שהבייבי בלוז שואב אותך לדיכאון יותר עמוק תפני לייעוץ אפילו בטיפת חלב.

אז זה בסדר אם את מרגישה ככה, באמת.

12.זאת חוויה של פעם בחיים-במיוחד לידה ראשונה.

כל לידה היא קסם בפני עצמה, תספגי את החוויה, תנסי להישאר חיובית לזכור את הדברים החיוביים, להישאר חזקה, ליצור זכרונות לא להתעצבן על דברים קטנים, לבקש עזרה ולהיפך . להיות את. 

וכמובן לא לשכוח, בחדר לידה לא נולד רק תינוק, נולדת אמא, נולד אבא, וכמובן נולדת משפחה והכי חשוב זה למצא את האיזון ולתמוך אחד בשני…כל השאר יבוא ויסתדר..כבונוס.

0 תגובות

השאר תגובה

XHTML: You can use these tags: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

דילוג לתוכן